מנגנון ניהול החברה ותפקידים

במסגרת ההסכם קובעים רשמית את תפקידי היזמים בחברה (ברור שבפועל היזמים מחלקים ביניהם את האחריות ויש חפיפה). קובעים גם נקודת Cut-off שזו הנקודה בה היזמים, במידה ועדיין משלבים את תפקידם בחברה עם עבודה נוספת, יעזבו את זו ויתמקדו בעיסוקם בחברה בצורה בלעדית (לרוב נקבע שהדבר יקרה לאחר סבב גיוס בגודל מסויים). קובעים גם את הרכב הדירקטוריון הראשוני של החברה – לרוב קובעים כי לכל יזם הזכות למנות דירקטור.

כדאי ליצור מספר אי זוגי של דירקטורים במידה ויש מספר יזמים זוגי, וזה משום שיש למנוע ככל האפשר מצב של תיקו (Deadlock) אפשר למשל לפתור זאת על ידי הוספת דירקטור שימונה על ידי היזמים בהחלטה פה-אחד או דירקטור שיהיה מומחה מהתעשייה בה החברה פועלת (שימונה גם הוא על ידי היזמים בהחלטה פה-אחד).

מנגנוני יציאה

הסכם המייסדים לרוב יכלול מספר מנגנוני יציאה. כלומר, מה עושים ואיך עובדת מערכת היחסים בין היזמים כאשר אחד מהם רוצה למכור את חלקו לצד שלישי או שמתגלע סכסוך שניתן לגישור אך ורק באמצעות עזיבתו של מייסד. בין השאר יקבעו מנגנוני זכות סירוב ראשון (Right of First Refusal), זכות הצעה ראשונה (Right of First Offer), זכות הצטרפות למכירה (Co-Sale או Tag Along), שאליהם אתייחס בהקשר של תקנון החברה בהמשך בפוסטים עתידיים שידברו על תקנון החברה (שם, הזכויות הללו חלות כלפי כל בעלי המניות והחברה ואילו במקרה של הסכם המייסדים, הן חלות בין המייסדים לבין עצמם).

מנגנון במבי (BMBY)

מנגנון נוסף שלעיתים נכנס להסכם המייסדים הוא סעיף במבי (BMBY) שאלו ראשי תיבות של ״Buy me buy you״ וזהו מנגנון די אגרסיבי (זו גם הסיבה שבארה״ב יש שקוראים לו Shotgun Clause או Texas Shootout Provision). המנגנון עובד כך שבעת שקובעים את הפעלתו, כל צד מקבל פרק זמן מסויים להאריך את שווי המיזם ובעת מסויימת לאחר מכן (בהסכמים שאני עורך זה בד״כ שבוע – שבועיים לאחר מועד ההפעלה של הסעיף) מגישים לצד שלישי ניטרלי את ההצעות של כל צד על חלקו של הצד השני וההצעה הגבוהה ביותר תזכה את הצד שהציע אותה לשמור את חלקו במיזם ולקנות בערך ההצעה את חלקו של השני. הבעיה במנגנון כאמור זה שאמנם לכאורה מקבלים את ערכה האמיתי של החברה כי כל צד יציע את ההצעה ההוגנת בעיניו (ולעיתים קרובות עם פרמיה מסויימת) אך זהו מנגנון שמעודד בעיקר את צדדים בעלי משאבים מבין המייסדים ״לקנות החוצה״ צדדים פחות אמידים.

מנגנון רכישת חוזרת (Repurchase)

מנגנון רכישת חוזרת (Repurchase) נקרא גם לעיתים מנגנון הבשלה הפוכה (Reverse Vesting). משמעות המנגנון היא מתן זכות לחברה או לשאר היזמים לרכוש במחיר אפסי או לחלט מניות של מייסד העוזב את החברה לפני שחלף פרק זמן מסויים (לרוב מנגנון כזה יהיה בתוקף בין שנתיים לארבע שנים מחתימת הסכם המייסדים או הקמת החברה). זהו מנגנון נפוץ מאד ויש לו שתי סיבות עיקריות, ראשית להבטיח את מחויבות היזמים למיזם לאורך זמן ושנית, כדי שהמניות שאותו יזם ״יחזיר לקופה״ בעזיבתו ישמשו את החברה והמייסדים על מנת לתגמל את מחליפו של אותו יזם. מנגנונים כאלה ודומים מתבקשים גם על ידי משקיעים (בסבבי השקעה מוקדמים לרוב) ולעיתים במידה ופקע תוקפו של המנגנון שבהסכם המייסדים או שנותר לו מעט זמן לחול, ידרשו המשקיעים את חתימת המייסדים על הסכם שמחיל מנגנון כאמור (Repurchase Agreement). לעיתים יש מנגנון דומה באירוע אקזיט שנועד לשמר את היזמים בחברה (נקרא גם Holdback). למנגנונים אלו יש השלכות מס שליליות קריטיות במידה ואלו לא מנוסחים כראוי או אינם מתאימים למדיניות העדכנית שברשות המיסים ולכן חשוב וקריטי לערב בעלי מקצוע מתאימים בעריכתם.

המחאת הקניין הרוחני

הקניין הרוחני של המיזם כאשר מדובר במיזם שהוא סטארט-אפ, הוא הדבר החשוב ביותר בהקשר של חיי המיזם. משקיעים תמיד יגידו שהם משקיעים בצוות ובאנשים לפני הכל אבל, ראינו בעינינו לא אחת ולא שתי עסקאות שנפלו בגלל שחברות ויזמים לא הבטיחו את ההגנה המספיקה על זכויותיהם או שויתרו על זכויות מסוימות במיזם במסגרת הסכמים מסחריים.

בהקשר של הסכם המייסדים, אחד הסעיפים הסטנדרטיים ביותר שמוסיפים הוא סעיף המחאת הזכויות בקניין הרוחני לחברה. כלומר, זו שפה משפטית גבוהה לפעולת העברת הבעלות בו לחברה (כן אנחנו יודעים, עורכי דין לא יודע להגיד דברים בפשטות). הדבר חשוב כי כאשר משקיעים בחברה רוצים שהנכס העיקרי שלה יהיה בבעלותה.

איסור תחרות וסודיות

במסגרת ההסכם היזמים גם מתחייבים אחד כלפי השני לשמור על סודיות בנוגע לענייני החברה, להימנע מניגודי עניינים ולא להתחרות בעסקי החברה (יותר רלוונטי כאשר יש יזמים פסיביים).

זכויות וטו וחובת הסכמה פה-אחד

בגלל האופי האינטימי של ניהול חברה או מיזם קטן על ידי המייסדים שלרוב משקיעים בו את מיטב מאמציהם וזה הופך לכמעט כל עולמם, יש חשיבות גבוהה לאופי קבלת החלטות. אז ידוע שבכל גרעין מייסדים יש את היזם עם האוריינטציה הניהולית וזה לרוב מטפל בניהול ענייני החברה השוטפים. אך, בעניינים מהותיים לעתיד החברה נהוג לקבע כי קיימת חובה של הסכמה של פה אחד לכל מהלך כמו למשל: גיוס הון (נוהגים לקבוע גובה גיוס שיהיה פטור מהסכמה פה אחד – כלומר, ברגע שהוצע לחברה סכום גבוה מאד מספיק אישור בדעת רוב), אישור אירוע אקזיט (גם באקזיט נוהגים לקבוע גובה הצעה שיהיה פטור מהסכמה פה אחד – כלומר, ברגע שהוצע לחברה סכום גבוה מאד מספיק אישור בדעת רוב), שינוי בהרכב הדירקטוריון, שינוי תקנון החברה, חלוקת דיבידנד, אימוץ תכנית אופציות, פירוק החברה, הנפקה, החלפת מנכ״ל החברה ועוד.

מצגים

בהמשך נדון בפרוטרוט על מצגים כאשר נדון על מבנה הסכמים אך לצורך הדיון בהסכם המייסדים חשוב שנדע שהיזמים נותנים מצגים לגבי הבעלות שלהם בקניין הרוחני. כלומר, מתחייבים בין השאר שכל קניין רוחני שאלו יביאו למיזם נמצא בבעלותם או ברישיון ושלאף צד שלישי אין בו זכות. עכשיו בערך, יזם עם אוריינטציה טכנולוגית כבדה ישאל: ״רגע, ומה עם קוד Open Source?״, אז ספציפית בנושא זה נענה – תלוי וכל מקרה לגופו (בכל זאת עורכי דין לא?). ברישיונות קוד פתוח מסוימים לא תהיה בעיה כל עוד השימוש בהם זהיר (נדון בהמשך בנושא קוד פתוח ושימוש בו).

‍